<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך טבות רישבא</h1>
<h2>דף לד.</h2>
טבות רישבא היה תלמידו [של] שמואל כדאית' בי"ח דבר [שבת י"ז ע"א] אמ' טבות רישבא אמ' שמואל אף גדולי תרומה תרומה בו ביום גזרו ובפ' חבית שנשברה בגמ' ואם היתה נקובה לא יתן עליה שעוה [שבת קמ"ו ע"ב], אמ' טבות רישבא אמ' שמואל האי טרפא (דאסיר) [דאסא] אסיר, ובפ"א דתעניות [י' ע"א] בעו מיניה משמואל מאימת מדכרינן ותן טל ומטר לברכה אמ' להו מכי מצלי ציבי דבי טבות רישבא, ורבנ' נתן פי' בערך רשבא, פי' הגאון זצ"ל כאשר (כתב') [כתוב] נשיא בית אב ותרגומו ריש בית אבא, אף זה ראש בית אב, אבל רש"י פי' פורס נישבין לצוד חיה ועוף ובשחיט' חולין [נ"ד ע"א] דבי יוסף רישבא מחו בכוליתא פי' (צמד) [צייד] ונר' פי' הערוך, דהא לא קרי להו רישבאה, דמשמ' על שם אומנותם אלא רישבא. וי"ס כתוב טיבות רישבא, אמ' טבות רישבא אמ' שמואל אף גידולי תרומ' תרומה בו ביום גזרו, מאי טעמ' א"ר חנינה גזירה משום תרומ' טהורה ביד ישר' סבר אזרעה ואפקעה מתרומ' ופרש"י ואפי' בדבר שזרעו כלה כגון תבואה וקטנית, ורבא אמ' כיון דחיטה אחת פוטרת את הכרי ולא חשידי לפטור בהכי אהא נמי לא חשידי אלא גזירה משום תרומ' טמא' ביד כהן סבר אזרעה כי היכי דתיפוק לחולי' ושהי לה ואתי לידי תקלה, וק"ל אני הסודר אהא דשמואל מכיון שמצאו מקרא מן התורה על התרומ' שנטלת אחד מחמשים כדאית' בתוספת' דתרומו' פ' הלוקט דלעת [פ"ה], שיעור תרומ' ב"ש אומ' עין יפה משלשים הבינונית בארבעים והרעה מחמשים וב"ה אומ' עין יפה מארבע' בינונית מחמש' והרעה מששים, ואע"פ שמשנה שלימה היא בתרומ' פ' הפריש מקצת תרומ' [פ"ד מ"ג] הואיל ולא נשנה (סת') שם אלא שלש' לב"ש כתב' הברייתא ותניא התם א"ר יוסי מנין לתרומ' שהיא אחד מחמשים שנ' וממחצי' בני ישר' תקח אחד אחוז (מהחמשים) [מן החמשים] מה שאחזתי לך במקום אחד אחד מן החמשי' מנין שאם תרם ועלה בידו אחד מששים שתרומתו תרומה שנ' זאת התרומ' אשר תרימ' ששית האיפה מחומר החטים וששיתם האיפה מחומר השעורים ע"כ הבריית' ולא כן גירסתא בספרי' אלא שכך העתקתיה מתוך הירושלמ' פרק המפריש מקצת תרומ' [תרומות פ"ד ה"ג] דה"ג הת' ששית האיפ' מחומ' החטים וששיתם האיפה מחומ' השעורי' יכול יתרום בחטים אחד משלש' ובשעור' אחד מששים ת"ל וכל תרומת כל, שיהו כל תרומות שוות שמואל אמ' תן ששית על וששיתם ונמצא תורם אחד מארבע', בינונית [אחד מהחמשים] מנין א"ר לוי כת' וממחצ' בני ישר' תקח אחד אחוז מן החמשי' כל מה שאתה אוחז ממקום אחד (אחד מן החמש' והרעה מששי' וששיתם האיפה) הרי תן על זה, מה זה אחד מחמשים אף שתאחז ממקום אחר אחד מן החמשי', והרעה מששים וששיתם האיפה וכו' עד כמה אדם פוטר טבלו דבר תורה ר' יונתן אומ' אחד למאה כתרומ' מעשר, אמ' לו ר' יוחנ' ממי שמעתה אמ' לו מפופיפול חבירא שמעית קרא, וספר אחר מפופיפוס חברין, ואחי הרב ר' מאיר הגיה מפילפול חברים ולא מפי קבלה, ואני אומ' כי שם חכם הוא, דבי ר' ינאי אמרי אחד מאלף, א"ר מנא לית כאן שיעורא דכת' ראשית דגנך תירוש' ויצהריך, ואפי' כל שהוא, וכולהו לא אמרי אלא מן התורה אבל מדבריהם צריך להוסיף. וגר' בפ' ראשית הגז [חולין קל"ז ע"ב], רב ושמואל דאמרי תרויהו ראשית הגז בששים תרומ' בשש' פיאה בששים ופרכי' תרומ' בשש' והתנן שיעור תרומ' עין יפה בארבע', ומשני דאורייתא בששים דרבנ' בארבע', ותו פרכי' ודאוריית' בששים והאמ' שמואל חיטה אחת פוטרת את הכרי, ומשני דאוריית' בדאוריית' כדשמואל ורבנ' בארבעי' דרבנ' בדרבנ' בששים ומשמ' לכתחילה ואין שייך בדרבנ' עין רעה, כגון ירקות וקטניות, וקש' ההיא דתניא בתוספת' [דתרומות שם] ר' שמע' שזורי אומ' כל תרומ' שאין הכהני' מקפיד' עליה כגון תרומ' הכליסין והחרו' (שלו) [ניטלת אחד] מששים ותרומ' טמאה ניטלת אחד מששים, ואילו ניטלי' אחד מששי' גדולי תרומ' ועירובי תרומ' [ותרומה שנטמאת בשגגה ובאונס] ותרומ' הקדש ותרומ' חוצה לארץ וכו' אבל תרומ' ירקות וקטניות וכל שאר דבר שאינו דגן תירוש ויצהר חוץ מאילו שנמנו משמ' שנוהג בהן עין יפה ובינונית וששים שאף בתרומ' דרבנ' כגון עציץ שאינו נקוב אם תרם אחד מששים נקרא עין רעה א"כ שמואל מאי קאמ' ומשמ' נמי הת' דבתרומ' דרבנ' לא אמרי' דדבר כל שהוא פוטר הכרי אלא דוקא בששים, וכשגזרו על גידולי תרומה שהיא תרומ' לא שנא דאוריית' לא שנא דרבנ' וא"כ לא איפש' להו למעבד כדשמואל דכיון דמדרבנ' אינו מתוקן, ויש לו סמך, וי"ל כיון דאדם יודע דמן התורה פטור לא ציית כולי האי, ובשלהי פ' (המקדש) [האיש מקדש] במס' קידושי' [נ"ח ע"ב] בעי לאוקומ' למילתי' דשמו' כתנאי ודחי לה ואמ' דכ"ע לית להו דשמואל, ותו קאמ' ואי' אי' דכ"ע אית להו דשמו' דקאי אפלוגת' דר' ור' יוסי בר יהוד' דפליגי בגונב טבלו של חברו, וצ"ע דהא בפ' אחרו' דנדרי' [פ"ד ע"ב] וצרי' נמי עיון בפ' אחרו' דסדר יומ' הל' מי שאחזו בולמוס [פ"ג ע"א], וגר' בפ' אחרו' דע"ז בגמ' זה הכלל [ע"ג ע"ב], תניא כל איסור' שבתורה בין במינן בין שלא במינן בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך ופרכי' בשלמ' יין נסך משום חומר' דע"ז אלא טבל אמאי, ופרקינן כהתרו כך איסורו, דא' שמואל חיטה אחת פוטרת את הכרי. אסקינ' [שבת י"ז ע"ב] הא דגזרו על גידולי תרומ' שהיא תרומ' משום תרומ' טמאה ביד [כהן] דסבר אזרעה ותיפוק לחולי' ושהי לה ואתי לידי תקלה, וגר' נמי בפ"ב דפסחי' [ל"ד ע"א] אביי בר אבין ורב חנניה בר אבין תנו תרומות בי רבה פגעי בהו רבה בר מתנה אמ' להן תנן בתרומות בס"פ הזורע תרומ' [פ"ט מ"ז] (שנתלית) [שתילי] תרומ' שניטמאו ושתלן טהור' מלטמ' ואסור' מלאכול ומאחר שטהרו אמאי אסור' מלוכל וכו' והיקש' ריב"א הלוי אמאי טהרו מלטמ' והא עיקר גזיר' שגזרו על גדולי תרומ' משום תרומ' טמאה ביד כהן דילמ' משהי לה ואתי לידי תקלה ומאחר שטהר מלטמ' מה אכפת ליה בגזירתן דהא ריוח יש לו לכשיזרענה ויהיה לו ממנה תרומ' טהורה הרבה, דהא רבא מפר' מאי אסור' היינו לזרים מכלל דלכהנים שרו ואפי' לרב ששת דאמ' מאי אסור' אסור' לכהנים היינו דוקא שתלין עצמן ששתלן במקום ועודו בעין שלא כלו עדיין אבל אם כלו וגדלו אחרים אפי' רב ששת מודה דמותר' לכהני' דכיון דטעמי' משום הסיח הדעת לא שייך אלא בעודן קיימין אבל בגדולים שבאו שכבר כלו מה הסח הדעת שייך בהו, וכיון דמותר' לאכילה לכהני' מה הועילו בתקנתם שגזרו להיותן וגימגם בה ולא תירץ, מיהו לפרש"י [שבת י"ז ע"ב] דפי' דגידולי תרומ' תרומ' ואם תרומ' טמאה היא הרי [היא] בשמה לא קשי' דדוק' שתלי תרומה הוא דסליק אדעתיה דרבא ורב ששת דאם נטמו טהרו לרבא מותר' לכהנ' דלא החמירו בשתילין כמו בממורחין ולפי רבי' נמי אחר שכלו לא החמירו בגדולין הבאין אחר שכלו אבל תרומ' ממורחת שנטמאת ודאי בדברי הכל אין זריעה מועלת להן מיהו זהו תימ' דקת' סיפא [תרומות ספ"ט] ואסורה מלאכול עד שיגום את האוכל דהיינו עלין או המאכל ועדיין הקלח קיים והגידול אחרי שגמם מותר ר' יהוד' אומ' עד שיגום וישנה. דהכי מפר' בירושלמ' [תרומות שם] ר' אבהו בש"ר יוח' עד שיגום בעלים וישנה אבל לת"ק אפי' משגמם פעם אחת מותר ואי לזרים אמאי מותר אחרי כן, אלא ש"מ דיש חילוק בין תרומ' ממורחת לשתלים, דשתלים מילת' דלא שכיחא היא לתורמן היל' לא החמירו בהן כולי האי כן נ"ל אני הסודר, דהכי מסקינ' הת' [תרומות פ"ד מ"ט] הטבל ומעשר ראשון וספיחי שביעית ותרומ' חוצ' לארץ והמדומע והביכורים גידוליהן חולין גידולי הקדש ומעשר שיני חולין, ופודה אותן בזמן זרעים, ומפ' בגמ' [ירושלמי שם ה"ב] הטבל ומעשר ראשון לפי שרובן חולין ספיחי שביעית שאין מצוין תרומ' חוצ' לארץ שאינ' מצויה שהרי טמא מת וטמא שרץ מותר בה בלא טבילה ואינה אסורה אלא במי שטומ' יוצאה מגופו, והא לא שכיחא אם נטמאת במי שטומ' יוצאה מגופו דהא אם נטמאת בשרץ או בטמ' מת משמ' דאינ' אסורה דהא טמא מת אוכלה וכשנגע בה נטמת, מיהו אם נטמת בזב וזבה ונידה ובעל קרי משמ' דאסורה כדאית' בתחלת פ' בנות כותים [נדה ל"ב ע"א] דאמ' רב יוסף עובדא הוה בפומבדית' והטבילוה קודם לאימה והתם מסיק משום סיכה כנ"ל והמדומע שרובו חולין והביכורי' שאינן מצוין וגדולי הקדש ומעשר שיני חולין וכו' היל' שתלין נמי אינו מצוי כל כך ליתן לכהן מיהו כיון דבתורת תרומ' אפרשינהו לא דמי אינו מצוי זה לאותן אינו מצוי דהא מסקנא אין זריעה לתרומ' והכי מסקינן בירושלמ' [תרומות שם ה"ג] בהדיא, ר' אבהו בש"ר יוח' תאנים וענבים שנטמ' סוחטן ועושה אותן תרומ' ואם היו תרומ' מעיקרן [כבר נדחו] ר' זירא ר' יסא בש"ר לעזר סוחטן עד פחות מכזתים ויינם כשר אפי' לנסכים וכו', והת' בתרומ' פ' הזורע תרומ' [פ"ט מ"ו] תנן איזהו דבר שאין זרעו כלה כגון הלוף והשום והבצלים.
אילו דברי רב נסים גאון אשר פיר' במגלת סתרים דילמ' משהי לה וכו', פי' דאי אמרת גידולי תרומ' חולין משהי לה לתרומ' טמא' גביה עד עידן זריעה וזרע' לה דהויא חולין ואכיל לה, ודילמ' אדהכי והכי אתי בה לידי תקלה ואכיל לתרומ' טמאה עצמה, ותניא בתוספת' [תרומות פ"ו] אוכלי תרומ' בזרים, טהור שאכל(ו) את הטהור וטהור שאכל את הטמא וטמא שאכל את הטהור וטמ' שאכל טמ' [כולם במיתה ובאוכלי תרומה לכהנים טהור שאכל את הטהור כמצותיו טהור שאכל את הטמא] בעשה וגר' עלה בני מערבא בפ' התרומה והביכורים במס' ביכורי' [פ"ב ה"א], טהור שאכל את הטמא בעשה א"ר ואחר יאכל מן הקדש' וגו' מן הטהור' ולא מן הטמ' וכל לאו הבא מכח עשה עשה [וכו'], ר' יסא שמע לה מהכא הטמ' והטהור יאכלנו הטמ' והטהור אוכלין בקערה אחת כאן ואין אוכל' בקערה אחת בתרומ' ומשום הכי גזרו רבנן עלה דהוי גדולי תרומ', כי היכי דנשרפיה ולא לשהייה גביה, ותנן נמי שתלי תרומ' ששתלן טהרו מלטמ' ואסור' מלאכול, ואמ' בגמ' דכל שעת' [פסחים ל"ד ע"א] מאחר דטהרו מלטמ' אמאי אסור' מלאכול, ואמ' רב ששת אסור' לכהנים מאי טעמ' הואיל ונפסלו בהסח הדעת ובסוף אוקמה ר' ירמיה דאין זריעה לתרומ' ובאיסור' קיימ' וכיון דידע כהן דתרומ' טמא' לית לה תקנתא כלל לאפוקה מידי איסורה שריף לה ולא משהי לה גביה, ומשום האי טעמ' גזרו רבנ' דהוו גידולי תרומ' תרומ' וק"ל ההיא דתניא בתוספת' ברי' מסכ' טהרות הטבל והמדומע וגידולי תרומ' ומעשר שיני הרי הן כחולין, ואשכחית פירוקה מפורש בגמ' דתרומ' והכי גרסי' הת' בני מערבא [ירושלמי פ"ו ה"א] ר' זעירא בש"ר חנניה תשלומי תרומה הרי הן כתרומה לכל דבר אלא שגידוליהן הן חולין גידולי תרומה (הן) [הרי] הן כחולין לכל דבר אלא שאסורין לזרים א"ר יוסי ואנן תנינין תרווייהון תשלומי תרומ' הרי הן כתרומ' לכל דבר דתנינן אינו משלם תרומ' אלא חולין מתוקנין והן נעשין תרומ' אלא שגידוליהן חולין דתנינן גדולי תרומ' תרומ' הא גדולי תשלומי' חולין גדולי תרומ' הרי הן כחולין לכל דבריהן דתנינן וחייבי' בלקט שכחה ופאה ועניי ישר' ועניי כהני' מלקטין אלא שאסור לזרים דתנינן עניי ישר' מוכר' את שלהן לכהנים בדמי טהורה והמשנה היא בתרומות פ' הזורע [פ"ט מ"ב], וטעם הדבר כי גידולי תרומ' הואיל ומדאוריית' אינה תרומ' חייב' בלקט שכחה ופאה וחייבת במעשרות ובמעשר עני דלא אתיא גזיר' דרבנ' ומפקעא להו מחיובא דאוריית' אלא חומרי דחומרי נקטינ' בהו משוינן להו תרומ' ואסרינ' לה לזרים גזיר' משום תרומ' טמאה ביד כהן כדאמרינ' ולא מפקעינ' להו מחיובא דאוריית' אלא מחייבינ' להו בלקט שכ' ופאה בחולין דאוריית' דמדאוריית' חולין נינהו דאי מוקמת להו כתרומ' לכל דבר ומפקעת להו מהני חיובי הוי חומרי דאתי לידי קולא אלא כי מחייבינ' להו בלקט שכח' ופיאה כחולין ואסרינ' להו כתרומ' לזרים ואם הן גדולי תרומ' טמאה אסרינ' אף לכהנים אשתכח דנקטינ' חומרי וקיימ' דאוריית' וגזירה קיימ' ודיקא נמי דקת' הרי הן כחולין לכל דבריהן ולא קתני חולין דאלמ' תרומ' נינהו כדגזרו רבנ' ואסור' לזרים וכחול' לענ' לק' שכ' ופאה ומעשרות ונמכר' לכהני' בדמי תרומ' וקיימ' כל חדא בטעמ' ולא קשיין אהדדי, ע"כ מגלת סתרים. גר' בפ' כל שעה [פסחים ל"ג ע"ב] מדליק' בפת ושמן של תרומ' שנטמאת, אביי משמ' דחזקי' ורבא אמ' רב יצחק בר שמו' בר מרתא אמ' רב הונא לא שנו אלא פת אבל חטין לא שמא יבא כהן לידי תקלה ור' יוח' אמ' אפי' חטין ופרכי' וליחוש לתקלה כדאמ' רב אשי בשליקתא ומאיסתא הכא נמי בשליקתא ומאיסתא, ותימ' אם חלוק' חזקיה ור' יוחנ' דכיון דשלקו ליכא למיחש לזריעה וכיון דמאיסי ליכ' למיחש לתקלה כי היכי דלא חיישי' לענין שמן דמרמי ליה בכלי מאוס ליכא למיחש לתקלה כדאית' בפ"א דפסחי' [כ' ע"ב] ובתרומ' ירושלמי פ' סאה תרומ' בתחלתן [פ"ה ה"א] תמן תנינן מדליקי' בפת ובשמן (היא שאר כל הדברי') של תרומ' חזקי' אמ' לא שנו אלא פת ושמן הא שאר כל הדברי' לא, ר' יוח' אמ' לא שניא היא פת ושמן היא שאר כל הדברי', ר' (יוח') [יודן] קפודקאה בעי חטין כפת זתין כשמן ר' שמו' בר נחמני בש"ר יונתן המדליק בפת ושמן של תרומ' ישרפו עצמותיו, ר' שמו' בר נחמ' בעי קומי ר' יוח' (קומי ר' יוח') מהו להדליק א"ל אדליק, וכו' ובמס' ביכורי' פ"ב [ה"ב] ר' יוח' על לחד אתר, אמ' אנא בן עזאי דהכא, אתא חד סב שאיל ליה גידולי תרומ' תרומ' וגידולי גידולי חולין, אבל טבל ומעשר ראשון ומעש' שיני וספיחי שביעי' ותרומ' חוצ' לארץ והמדומע והביכורי' גידולי חולין, תמן את אמר גידוליהן מותר' וכה אתמר אסורי', א"ל הן דתמר גידולין מותר' בדבר שזרעו כלה, והן דתמר אסור' בדבר שאין זרעו כלה, א"ל והתנינן איזהו דבר שאין זרעו כלה כגון הלוף והשום והבצלים וישנן בביכורי' אמ' הא אזל בן עזאי דהכא, אתא שאל לר' ינאי ואמר למעשר שיני הושבה וכו', ועיין התם, ותימ' והלא פי' כבר הטעם למעלה במס' תרומ' כמו שכתבתי, ושאר הילכ' גידולין בע"ה נפרש בסדר ישמע' ההיא דנדרי' פ' הנודר מן הירק [נ"ז ע"ב].
